שינה זה נושא מאוד מדובר. מי שלא מצליח לישון מדבר על זה. ומי שכן מצליח לישון גם מדבר על זה. יש המון דעות והמון גישות לגבי איך ומתי התינוק אמור לישון ואיך ומתי אנחנו אמורים להתערב בעניין. גם אני, מצדי, שיניתי את דעתי מספר פעמים במשך השנים. עכשיו, ממבט של חשיבות התקשורת ההדדית עם התינוק שקיום צובע את נקודת המבט שלי על כל מה שקשור לתינוקות, אני מבינה שגם בנושא הטעון הזה, יש המון יתרונות בהקשבה, הבנה, והעצמת התקשורת עם התינוק.

כשאני מדברת על התקשורת ההדדית עם התינוק אני מתייחסת מצד אחד לאיך התינוק מתקשר איתנו – שפת גוף/סימנים/שפה, קיטורים ובסוף בכי ומהצד השני התקשורת שלנו עם התינוק – דיבור, מגע, יחס ושפת הגוף. אז איך הדברים האלה יכולים לעזור לנו לשפר את השינה של הקנצ׳יק? בואו נדבר קצת על תקופות שונות בחיי התינוק.

בחודשים הראשונים, יכול להיות שכבר שמעתם, כדאי להתייחס לתקופה כטרימסטר רביעי – התינוק מסתגל לעולם החוץ רחמי וכל מה שמזכיר לו את הרחם, מרגיע ומרדים. לדוגמא מנשא, עיטוף, רעשי רקע, תנועה ומגע. כבר בתקופה הזו, ממש מלידה, התינוק שלנו מתקשר איתנו. בעזרת שפת הגוף של התינוק, אפשר להבין מתי הוא רעב, עייף, כואב לו, לא נוח לו, יש יותר מדי גירויים, הוא פוחד, יש קקי, פיפי ועוד… ככל שנשים לב בשלב הזה לסימני העייפות של התינוק, כך יהיה לנו יותר קל להרדים אותו. אפשר בד״כ לזהות גבות ורודות, מספר פיהוקים ו/או תנועה של הידיים לכיוון הפנים או אזניים אבל הדרך הטובה ביותר ללמוד את הסימנים של התינוק שלכם היא להתבונן בו. מהצד של ההורה, מגע מאוד מרגיע את התינוק בנוסף לדיבור בטון נמוך ורגוע, הצליל של ״ששש״ (שמזכיר את הרעשים שברחם) ובכלל שפת גוף ואנרגיות של רוגע. הרבה יותר קשה לתינוק להירדם בידיים של הורה שלחוץ ולא רגוע. אם אתם לחוצים, תנסו לעצור שנייה, להניח את התינוק במקום בטוח ולקחת כמה נשימות מרגיעות. שפת הגוף והאנרגיות שההורה משדר יכולים מאוד להשפיע על הרגעת והרדמת התינוק. בנוסף, מומלץ כבר מהשלב הזה לדבר עם התינוק, להסביר מה קורה מסביבו, ולהגיד לו שעכשיו הולכים לישון ושאתם איתו, מקשיבים, רואים, נוכחים.

סביב גיל ארבעה חודשים מדברים על משבר בשינה של תינוקות. תינוקות שישנו טוב, פתאום ישנים פחות טוב או שקשה יותר להרדים אותם. אמנם אני מבינה את מצוקתם של הורים (עברתי את זה גם על בשרי), זה קצת שלילי לחשוב על התקופה כמשבר :). מה שקורה זה שיש קפיצה התפתחותית קוגניטיבית והוא פתאום חווה את העולם קצת אחרת ועם מודעות מוגברת. החוויה משפיע לו על כל החושים ויכולה להיות גם מלחיצה עבורו. בתקופות כאלה התינוק יחפש יותר קרבה ומגע, יכול להיות עצבני יותר, וכאמור קשה לו יותר לישון. בשינה גם ככה התחושה היא של פרידה והקושי להפרד מתעצם בתקופות מלחיצות. איך תקשורת יכולה לעזור במצב הזה? מומלץ להיות מודעים לשינויים, להיות אמפתיים למה שעובר עליו לשים לב למסרים שהתינוק מעביר לנו. כאשר אנחנו מבינים מראש שקשה לו יותר כרגע והוא מחפש יותר את הקרבה ואת הביטחון, קצת יותר קל לשים לב לסימנים של תשומת לב וידיים. בו זמנית חשוב, שוב, לדבר איתו, להרגיע אותו, להסביר לו מה קורה, מה הציפיות שלנו ואפשר גם לשתף מה עובר עלינו. לדוגמה, אפשר להגיד: ״חמוד שלי, אני ממש עייפה וכבר די מתוסכלת ואני אשמח אם נוכל שנינו ללכת לישון ברוגע ונועם כך שנוכל שנינו להתעורר במצב רוח יותר טוב.״ כל עוד אנחנו אומרים את הדברים בטון רגוע (ואם אין כרגע רוגע אז אני ממליצה לחזור לנשימות), אפשר וכדאי לדבר ולשתף. זה יכול לעזור להרגיע גם את ההורה וגם את התינוק.

ככל שהתינוק גדל, ברור שהיכולת שלו לתקשר איתנו מצד אחד ולהבין אותנו מצד שני, גם גדלה. ככל שנעצים את התקשורת – נמשיך לשים לב לסימנים ולשפת הגוף מצד אחד, ונמשיך לדבר ולהסביר מצד שני, כך גם הקשר מתחזק ביחד עם הבטחון של התינוק והרצון לשתף אותנו ולהקשיב לנו, וזה יוצר מעגל קסמים של תקשורת הדדית מוגברת. לדוגמא: את יושבת עם התינוקת ומשחקת איתה ומתחילה לזהות אצלה סימני עייפות. הבנת שזה הזמן להשכיב אותה לישון אבל זה רק צד אחד של התקשורת. רגע לפני שאת עוצרת אותה באמצע המשחק כדאי להסביר לה מה הציפיות שלך: ״מתוקה, אני רואה שאת עייפה וזה באמת זמן ללכת לישון. בואי תסיימי כמה דקות את המשחק ואז אנחנו נלך להגיד לילה טוב לאבא, נקרא סיפור/נשיר שיר ונלך לישון.״ אפשר להגיד משפטים דומים כל פעם שהולכים לישון (ובכלל, כל פעם שמשנים פעילות) ואפשר אפילו כמה פעמים – לפני ותוך כדי. תינוקות לומדים על ידי חזרתיות. כאשר אנחנו מכינים את התינוק למה שמגיע קצת לפני, אנחנו מכבדים את המקום שלו ונותנים לו אפשרות להתכונן לשינוי. המעבר ממשחק לשינה הרבה יותר קל כאשר התינוק יודע שזה מגיע. כך גם כל שינוי שאנחנו רוצים לעשות בהרדמה של התינוק. לדוגמא, עד עכשיו הרדמתם על הידיים אבל התינוק כבר כבד ואתם שוקלים מעבר לדרך אחרת. אני לא מאמינה שהשינוי צריך להיות חד-צדדי מההורה ומונחת על התינוק ביום בהיר ללא הכנה. שימו לב, קודם כל, שיכול להיות שאם לכם לא נוח, גם התינוק כבר מראה לכם שלא נוח לו – נלחם, זז, מקטר. זה לא אומר שצריך לעשות מעבר חד למצב אחר. גם השינוי יכול לבוא בשיתוף פעולה ועם המון תקשורת. תתחילו בלדבר איתו הרבה לפני השינוי. אפשר להסביר שהוא כבר כבד וקשה לכם שיהיה על הידיים, שאתם תנסו להרדם בישיבה או בשכיבה ושאתם איתו ולידו. דברו, תקשיבו, ותהיו אמפתיים. תקשיבו לאינטואיציה שלכם ותשימו לב לתגובות של התינוק. תהיו סבלניים וסובלניים. שינויים הם בד״כ לא פשוטים, אבל כשיש הבנה, אמפתיה ושיתוף פעולה הם הרבה יותר קלים מאשר כשיש החלטה ופעילות חד-צדדית. זה הזמן ליצור בסיס חזק להבנה ושיתוף פעולה.

תקופת הינקות היא תקופה מלאה בשינויים וקפיצות התפתחות אצל תינוקות. 80% מהמוח שלנו מתפתח עד גיל שלוש. מחקרים מראים שככל שאנחנו מגבירים את התקשורת עם התינוק, כך אנחנו משפיעים על ההתפתחות הקוגניטיבית והשפתית שלו ומיומנויות הלמידה שלו. על תדחו את התקשורת. התינוק שלכם נולד עם המון מידע. תקשיבו לו, יש לו המון מה לומר לכם עוד הרבה לפני המילים…