איילת צוויג הריון

צילומי הריון: שני נחמיאס, סטודיו כותרת

אז היום הגענו לשבוע 41. ואני מודה שהסבלנות שלי כבר אזלה… זה לא רק שאני מתרגשת לפגוש את הקטנטן החדש, אבל גם בלידה השלישית יש פחדים וחרדות מהלידה ובא לי מאוד שזה יהיה מאחורי. הלידה הראשונה שלי הייתה קשה וארוכה – יומיים של צירים כואבים והרגשה נוראית שאף אחד בבית החולים לא לוקח אותי (ואת הצירים ה"לא מרשימים" שלי) ברצינות, אפילו שכבר הייתי בשבוע 41+3. עד שבקושי הצלחתי להגיע לחדר הלידה כי "פתאום" הלידה התקדמה ומיהרו למצוא לי חדר לידה פנוי. עד שהגעתי לחדר הלידה, ביקשו ממני לא ללחוץ כך שהוא לא יצא מהר מדי ולא תהיה קרע. לא כל כך עזר והיה קרע כואב ולא סדיר. אבל הייתי פשוט כל כך שמחה שהלידה מאחורי! הלידה השנייה הייתה הרבה יותר טובה, החלטתי להעזר בדמיון מודרך ובמקום לחשוב על הכאב, אני דמיינתי את עצמי במקומות שלווים ורגועים. הצירים עברו הרבה יותר בקלות ואני זוכרת את הרגע שאני תוהה אם הגיע הזמן שנסע לבית החולים ואז ירדו לי המים. איזה כיף היה להגיע לבית החולים ולעבור ישירות לחדר הלידה! לקח לו הרבה יותר זמן לצאת הפעם (הוא גם היה יותר גדול כמעט בחצי קילו) אבל בסך הכל הלידה הרגישה לי כחוויה הרבה יותר נעימה.

אבל ללידה השלישית אני מגיעה עם הכי הרבה ציפיות ורצונות – לידה טבעית ואקטיבית במרכז הלידה הטבעית, אפס הפרדה, ותקווה שהסכרת שליוותה אותי בהריון הזה בפעם הראשונה (אמנם מאוזנת), לא תפריעה לי בתוכניות… אבל באמת מה שהכי חשוב בסופו של דבר זה שנצא שנינו בריאים, נכון? אז יאללה, מאחלת לעצמי לידה רגועה, קלה והכי חשוב אמא ותינוק בריאים! נשתמע כבר בצד השני…