מדהים לראות שהפוסט הקודם שלי היה בדיוק לפני חודש. והייתי בטוחה שאני ממש ממש לקראת לידה (בכל זאת היה כבר שבוע 41). אבל לקח לי עוד כשבוע לפגוש את התינוק הקטנטן החדש שלי. ומאז לקח לי עוד יותר משלושה שבועות להגיע לכתוב את הפוסט הזה…

כשאני מגיעה ללקוחות שאני מלווה בפעם הראשונה, אני תמיד מתחילה בלשאול לגבי הלידה שלהם (דגש על שלהם – כי הלידה היא חוויה של שני בני הזוג). סיפור הלידה שלנו נשאר איתנו ולרוב משפיע עלינו (ועל תינוקנו) מאוד. יש משהו בשיתוף של הסיפור שעוזר לנו קצת לעבד את החוויה. בשלושת השבועות האחרונים יצא לי לא מעט לספר את סיפור הלידה שלי וזה אכן עזר לי לעבד את החוויה שלי. אני חושבת שמעבר לכך שהלידה עצמה (כל לידה) היא עוצמתית ומלאה בהמון רגשות, הרבה פעמים החוויה שונה לחלוטין מהציפיות שלנו. השוני בין הציפיות למציאות יכול להקשות על ההתמודדות שלנו עם המצב. זה נכון לגבי הלידה, התקופה שלאחר הלידה, ומספר מצבים אחרים בחיינו. כפי שניתן להבין מהפוסט הקודם, היו לי רצונות וציפיות לגבי הלידה – לידה טבעית בחדר לידה טבעית והכי חשוב היה לי אפס הפרדה (למידה נוסף על אפס הפרדה ממליצה להכנס לדף https://www.facebook.com/zero.separation.il/). מעבר לזה היו לי גם ציפיות שההריון השלישי שלי יגמר יותר מהר. גם ציפיתי ללדת בתל השומר. אפשר להגיד שהחוויה בהחלט הייתה שונה מהציפיות שלי – ילדתי בסוף בלניאדו, 23 דקות לפני תחילת שבוע 42, לאחר זירוז (מה שפסל את האפשרות לחדר הלידה הטבעית), אבל לפחות בלידה טבעית ועם אפס הפרדה מהתינוק כמו שרציתי. בדרך הייתי מאושפזת יומיים לפני הלידה (מהרגע שהתחלנו את הזירוז), גיליתי שהתינוק נכנס לא טוב לתעלת הלידה ובעזרת הדולה הנהדרת שלי, ענת מליסדורף, הצלחתי להוציא אותו בעזרת תנוחת עמידת נר! כן, בשבוע 41+5 עשיתי עמידת נר! זה היה מלחיץ ומדהים שזה עבד! אז אם נסתכל על הצד החיובי, הלידה עצמה הייתה מהירה – כשעה וחצי בחדר הלידה, והתינוק היה צמוד אלי מהרגע שהוא יצא. הוא ינק יפה, בדיקת הסוכר שלו (הכרחי בגלל הסכרת שלי) הייתה תקינה והוא ואני יצאנו בריאים ושלמים (אמנם עייפים) מהחוויה.

אם נמשיך את הנושא של ציפיות ומציאות אז אפשר לומר שאחרי כחמש שנים של ליווי לאחר לידה, הייתי בטוחה שהתקופה הזו תהיה לי קלה מאוד. הרי, זה מה שאני עושה ביום יום… אבל שכחתי מהתפרים ומההסתגלות להנקה ומהעייפות, שכחתי גם שאחרי שאני מגיעה ללקוחות ונמצאת איתם במשך מספר שעות, מתישהו אני הולכת הביתה לשני בנים "גדולים" שמאפשרים לי לאכול, להתקלח ולעשות פיפי מתי שבא לי… אז הרבה זמן לעצמי אין לי כרגע, ויש גם את שני הבנים שבחופש כרגע ומחפשים תעסוקה. על התקופה הזו עם התינוק הקטן אפרט יותר בפוסט אחר. מה שכן, לכל מי ששואל אותי אם הוא ישן טוב – בלילה הוא ישן לידי, במיטה נצמדת, עטוף בשק שינה עם עיטוף כמובן, וטפו טפו אנחנו שנינו ישנים טוב! במשך היום נעזרים במנשא, בכדור פיזיו ובאמבטיה של העגלה. ולפעמים אני פשוט בוהה בדבר הקטנטן הזה וחושבת לעצמי כמה מדהים זה לייצר חיים… ובכל זאת למה לקח לו 42 שבועות לצאת!!