Yannai_baby

אני מרגישה שעשיתי טעות עם הבכור שלי. כאמא לילד ראשון הרגשתי אז שאני עושה טעויות כל הזמן אבל יש דבר אחד שנשאר איתי ואני מרגישה שיש לזה השפעה לטווח הארוך. עם הילד הראשון נולדים גם מיליון רגשות אשמה אז אני מנסה להיות סלחנית ורכה עם עצמי – לא ידעתי אחרת. לא ידעתי שתינוקות מתקשרים איתנו כל הזמן ורוצים שאנחנו נתקשר איתם. לא ידעתע כמה הם חכמים, כמה הם מבינים, כמה הם קולטים כבר מהרגע הראשון. לכן, כמה שאהבתי אותו והנקתי לו מלא מגע וחום ואהבה, לא דיברתי איתו הרבה. הייתי בטוחה שהוא לא יבין מזה כלום והרגיש לי מוזר לדבר אליו אז העברנו מלא זמן בשקט.

הוא היה איתי בבית כמעט עד גיל שנה וחצי – היה לי מזל שזה התאפשר לי ואני לא מתחרטת לרגע על הזמן שלנו ביחד. אני רק מתחרטת שלא דיברתי איתו יותר, שלא תקשרתי איתו יותר, שלא הבנתי כמה הוא מבין וכמה הוא יכול לתקשר מגיל ממש מוקדם. לקח לו זמן להתחיל לדבר, אני זוכרת שבגיל שנתיים הוא אמר רק מספר מצומצם של מילים. אנחנו משפחה דו-לשונית אז לא יחסתי לזה משמעות, הייתי בטוחה שהעיכוב נובע מכך שהוא לומד שתי שפות בו זמנית. שלא תבינו אותי לא נכון, כל ילד הוא שונה ויש מלא מלא השפעות על התפתחות השפה והתפתחות הילד בכלל, אני מדברת כאן רק על התחושות האישיות שלי לגבי הילד האישי שלי. אני מאמינה שאם היית מדברת איתו יותר, מתקשרת איתו יותר, מספרת לו יותר, הייתי מעבירה לו את המסר שכדאי לספר, כדאי לתקשר, הייתי מודל יותר טוב לחיקוי. בתחושה שלי, הוא היה לומד לשתף כמו שאמא משתפת, הוא היה שומע ורואה יותר תקשורת וזה היה משפיע עליו לתקשר יותר. וזה עוד בלי שדיברנו על שפת הסימנים לתינוקות, שכידוע (ואם לא ידוע אז כנסו כאן) מאפשר לתינוקות לתקשר עוד הרבה לפני שהם יכולים לדבר במילים.

היום אני יודעת כמה זה חשוב להיות מודל לחיקוי, כמה תינוקות לומדים מהמעשים של הוריהם ואלה שבסביבתם. היום ינאי בן שמונה (וחצי) והוא ילד מקסים וחכם ואין לי חס וחלילה טענות נגדו! אני כן, אבל, מאמינה שתקופת הינקות משפיע על ילדינו הרבה יותר ממה שנדמה לנו. אני מאמינה שתקשורת טובה בינקות ממשיכה אל תוך הילדות וגם הלאה. אני מאמינה שהיה יכול להיות לו קצת יותר קל לספר לי היום על הילדים שמציקים לו בכיתה, על הכעס כלפי המורה שנותנת יותר מדי שיעורי בית או על כל שלל הדברים שקורים לו ביום יום שהוא לא כל כך משתף אותי בהם. ובכלל, היה לו אולי יותר קל להגיב לדברים המכעיסים במילים, לתקשר.

אנחנו אף פעם לא נדע מה בדיוק משפיע על ילדינו, על התגובות שלהם ועל האישיות שלהם, אבל זאת התחושה שלי והיא לא עוזבת אותי אז אני משתפת גם אתכם. ההמלצה שלי מתוך הניסיון שלי ומתוך הדברים שאני יודעת היום: תדברו עם התינוקות שלכם מהרגע הראשון – ספרו להם מה אתם עושים (מחליפים חיתול, מכינים אוכל), איך אתם מרגישים, לאן אתם הולכים. ספרו להם מה קורה עכשיו ומה יקרה אחר כך. תסבירו להם למה לא כדאי לגעת/לרוץ לשם/לטפס ומה כן כדאי לעשות במקום. הם מבינים וזה מרגיע אותם לדעת. זה גם מאפשר להם ללמוד מאתנו על כבוד, על שיתוף, על אינטליגנציה רגשית. תקשורת חיובית מקרבת אותנו אחד לשני ומונעת תסכולים והתנגדויות. וכשתראו ותבינו כמה שהתינוק שלכם מבין ומגיב וזוכר, תהיו הכי שמחים בעולם שהתחלתם מוקדם ככל האפשר.